כל כך הרבה פעמים כתבתי על פחד, ועל נגזרותיו השונות, חשבתי שאני מכיר את כל סוגי הפחד. אולם, בשיחותי עם הזולת בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית שלנו, כל פעם מחדש אני פוגש בפחד חדש שנובע ממקום אחר.
היום, ממש כך במקרה, שיחת חולין רגילה גלשה לשיחה על יוקר המחיה עם קולגה שלי לעבודה. הבחור התגאה שהוא חבר בקבוצות פייסבוק שונות הדנות ומתארגנות למלחמה ביוקר המחיה, הוא אף ידע לדקלם לי רשימה של מוצרים ממדינות שונות תוך כדי אמירת המחירים המדוייקים שלהם והפערים שיש בין מחירים אלו למחירי מוצרים תואמים בארץ הקודש והיוקר.
מטבע הדברים השיחה גלשה גם לאפשרויות שיש לאזרח הקטן להילחם ביוקר המחיה הזה, כיצד לצאת מהלופ האינסופי הזה. מתברר שזוית הראיה שלי ושלו כל כך שונות, שזה אפילו הצליח להכעיס אותו.
אני שם לב שלמעשה אותו טיעון שלי, מצליח להכעיס את רוב המתדיינם עמי, הטיעון שלי הוא פשוט, אפשר גם לסכם אותו במילה אחת: אחריות.
אני טוען כי האחריות הינה עלינו, על כל אחד ואחת מאיתנו, הרי המטרה של 'ההמון המקטר' היא להוריד את המחירים, להוריד את יוקר המחיה. התשובה שלי הינה פשוטה:
יקר? אז לא קונים!
האחריות על הצריכה היא שלנו ושלנו בלבד, גם האחריות על גובה המחיר היא לרוב שלנו. ברגע שאנו הצרכנים מהווים את כח הקניה רוכשים מוצר במחיר מסויים, יש בכך משום הסכמה למחיר המוצר. ברגע שאין הסכמה על מחיר המוצר, כי אנו חושבים שהוא יקר מדי לטעמנו, הרי שאיננו רוכשים אותו.
באי רכישת המוצר, יש אמירה, האמירה היא: עד כאן…..לזה אנו לא מסכימים.
כל זה טוב ויפה כאשר מדובר בנו כאינדיבידואליסטים, אולם מה קורה לנו כחברה? ברגע שהרוב רוכשים, יש כאן הסכמה כללית למחיר המוצר ולכן המשווקים והרשתות הקמעונאיות משתפות עם זה פעולה ואינן רואות סיבה להוריד מחיר ולעיתים מנסות להעלות אותו. ברגע שהרוב אינו מסכים אין רכישות מצד הצרכנים, הרשתות הקמעונאיות המחוייבות לבעליהן בייצור רווחים ולבעלי המניות שלהן, מגיבות בהתאם ומורידות מחירבכדי ליצר רכישות ואלו בתורם מייצרים הכנסות.
זו ההסתכלות שלי כמשקיע, כמי שהחליט לקחת אחריות על חייו, לקחת אחריות על ההתנהלות הכלכלית שלו ולקחת אחריות למשמעת והתנהגות פיננסית נאותה.
לעומתי ולעומת אנשים כמוני, עומדים אנשים כמו הקולגה שלי שאינם לוקחים שום אחריות צרכנית ופיננסית לגבי ההתנהלות שלהם ורואים במחירים כגזרה משמים. הם מטילים את האשמה ואת האחריות על הממשלה. הממשלה צריכה להוריד בעבורם את המחירים, הממשלה צריכה לדאוג שתהיה תחרות על כיסו של הלקוח..הממשלה צריכה……
נו יופי…..זה שהממשלה צריכה זו תאוריה יפה, אולם אנו חיים במציאות, ובמציאות הזו הקפטליזם שולט (כרגע). אז נכון שבעולם אידיאלי הממשלה היתה אמורה לדאוג לנו, אבל אנו לא חיים בעולם אידיאלי בלשון המעטה (כשבדעאש עשו מעריפת ראשים ספורט לאומי) ולכן אנשים אלו מתאכזבים כל פעם מחדש. ובד בבד אינם נוקפים אצבע למען עצמם אלא שקועים בלהאשים את כל העולם ואחותו.
האחריות האישית כאן, יש לה מקום חשוב, על כל אחד מהצרכנים לקחת אחריות אישית, להבין את חוקי משחק הכסף, כפי שכתבתי בעבר, אנו שחקנים על מגרש, והמגרש הזה הוא קפיטליסטי, זו המציאות! לקפיטליזם חוקים משלו, בכדי להצליח במשחק זה חשוב להבין את החוקים, להפנים אותם ולשחק לפיהם, אחרת זה פשוט לא יעבוד.
תפסיקו להאשים את כל העולם במחירי המוצרים היקרים, כל עוד אתם קונים 'פסק זמן' במחיר הרבה יותר גבוהה מאשר אותו 'פסק זמן' בניו יורק, כל עוד אתם רוכשים דירות במחירים מופקעים, כל עוד אתם רוכשים כל מוצר במחיר שמוכרים לכם…..בקיצור, כל עוד תמשיכו להיות פראיירים, למה שמישהו יעשה משהו בנדון? הכלכלה אוהבת ונשענת על פראיירים… היא בעיקר אוהבת את הפראיירים שמתבכיינים ולא עושים כלום, כי הם אלו שבסוף קונים במכולת, בוכים אבל קונים.
כל העולם אשם…..רק לא הם!!!
