שבוע שעבר הוזמנתי להתארח בארוע פתיחת השנה של אחת מקבוצות העסקים הפזורות בכל הארץ, באתי בעיקר כמאזין, היו כמה בעלי עסקים שעלו ונתנו הרצאות היכרות על העסקים שלהם, על ההתפתחות של עסקים אלו, וכיצד הקבוצה עזרה להם.
בזמן ההפסקות, היה גם זמן לנטוורקינג ומינגלינג, גם שם יצא לי לשוחח עם כמה בעלי עסקים, שהסבירו מה הם עושים, מי הלקוחות, ומה העסק שלהם, עם זאת, לא יכולתי שלא לשים לב לחסרון אחד גדול המשותף לכולם.
והוא העתיד- שמתי לב שאף אחד מכל עשרות בעלי העסקים שהגיעו, לא טרח בכלל לדבר על העתיד, במהלך השיחות בהפסקות ניסיתי גם לנתב את הדיונים והשיחות לכיוון העתיד, אך הם לא כל כך הבינו לאן אני מכוון וקבלתי מבטים שהיו בסגנון של: 'עזוב אותנו באמש'ך…..
בפוסטים רבים בעבר, הבעתי את דאגתי וחוסר האמון שאני תולה בתוכניות הפנסיה, כמשהו שניתן להסתמך עליו, כמקור מחיה והכנסה עתידיים. למעשה, זה היה אחד הקטליזטורים העקריים שלי להתמקד בהשקעות והכנסות פאסיביות ובצבירה של נכסים מניבים.
אז מהו החסרון המהותי ממנו התעלמו כל הנוכחים במפגש?
חלק מהנוכחים במפגש אליהם יצא לי להיחשף היו בעלי עסקים מתחומים מגוונים כגון:
- יועצי כלכלת משפחה
- אופי עוגות ועוגיות למינהם
- מדריכי/ות כושר, פילאטיס
- יועצות הנקה
- מפקחי בניה (לבניה פרטית)
- עורכי דין
- רואי חשבון
- מאמנים/קואוצ'רים
- מרפאים מתחום הרפואה האלטרנטיבית
ועוד הרבה אחרים שיאלצו לסלוח לי שלא הזכרתי את תחום עיסוקם.
לרוב כאשר אני מבצע החלטות השקעה או החלטות עסקיות, אני מנסה לחשוב בתחום הרחב של מה יקרה בעוד 10 שנים מיום קבלת ההחלטה, חשיבה מסוג זה לטווח הארוך, בניגוד למקובל- גישה זו מפשטת עבורי את תהליך קבלת ההחלטות, במיוחד משום שהיא מחלקת את התוצאות האפשריות בעוד 10 שנים לשלוש קטגוריות:
- כשלון/נקודה נמוכה יותר מהמצב דהיום.
- מצב זהה למצב דהיום.
- הצלחה/מקום גבוה יותר מהמצב דהיום.
חלוקה שכזו מפשטת את תהליך קבלת ההחלטות, מאחר וברור כי שתי האפשרויות הראשונות, אינן באות בחשבון ואין ראציונאל לקבל החלטה שתוביל אותנו לאותה נקודה או נמוכה מזו שאו נמצאים בה ביום קבלת ההחלטה. לכן הדבר שאמור להניע אותנו בעת קבלת ההחלטה- האם בסיכוי גבוה היא אכן תביא אותנו למקום טוב יותר (לא מדבר על מקרים פרטנים החורגים מהכלל).
אם אצטט את וורן באפט כהרגלי (בהנחה ועדין לא נמאס לכם):
"כשאני חושב על השקעה, אם איני חושב להחזיק אותה לפחות 10 שנים, אני לא משקיע עליה יותר מ- 10 דק' בהחלטה".
מתוקף כך, החסרון המשותף, של כל בעלי העסקים, פשוט לא יכל שלא לקפוץ אל מול עיני והוא:
העסקים שלהם אינם ברי הורשה לילדיהם!!!
רוב בעלי העסקים הקטנים והעצמאיים, עסוקים כל כך במיקוד הפרנסה היומיומית שלהם, שהם שוכחים להביט רחוק אל תוך עתידם, הם עסוקים בלגמור את החודש ואת השנה, שהם לא חושבים על תוצאות התהליך בעוד 20-25 שנים קדימה.
יש שיטענו כי ניתן להוריש משרדי עו"ד/רו"ח לילדים, זה אולי נכון רעיונית, דואגים שהילדים ילמדו משפטים/ראיית חשבון, שהילדים ירצו ללמוד עריכת דין/ראיית חשבון, ואז מכשירים אותם לרשת את העסק/המשרד. אך מה קורה כשצפיה זו אינה מתממשת?
המחשבה לטווח הארוך, מהווה תעודת ביטוח לטווח הקצר והמיידי-
אנו חיים במציאות חיים אשר משפיעה על כולנו, העולם משתנה בקצב מהיר, פיתוחים טכנולוגים משנים הרגלים, תפיסות עולם משתנות וכנראה שגם שוק העבודה יושפע מקצועות יעלמו וצרכים חדשים יצרו מקצועות חדשים.
העצה שלי לאנשים רבים ללא קשר ותלות בעיסוקם הנוכחי בהווה, הוא יצירת תעודת ביטוח ובסיס איתן לטווח הארוך, בואו נחשוב על מקצוע חופשי כעו"ד וכרו"ח, אני בכוונה בוחר במקצועות או אשר הינם מקצועות חופשיים ונתפסים בעיני חלקים נרחבים בציבור, כמקצועות שכושר ההשתכרות בהם יחסית גבוה, לעומת, עסק קטן של מישהי בעלת סטודיו לפילאטיס לדוגמא (נחזור אליה בהמשך).
השאלה שכל עצמאי/עוסק מורשה חייב לשאול את עצמו, היא מה יהיה ביום שאחרי היום שהם יפסיקו לעבוד, לשאלה זו יש כמה תשובות אפשריות:
הראשונה- הם חסכו מספיק כסף, לאורך הקריירה ויחד עם הפנסיה שהפרישו, יהיה להם מספיק בכדי לחיות.
השניה- לא חסכו לאורך הקריירה ויאלצו להסתמך על הפנסיה שהפרישו.
השלישית- לא חסכו לאורך הקריירה, וההפרשות היו זעומות לפנסיה, כך שלא ניתן להסתמך עליה.
שלושת האפשרויות לעיל, פחות או יותר גרועות באותה מידה, אף אחת באמת לא משמשת חלופה טובה לחיי רווחה נוחים לקראת גיל מתקדם, אך גרוע מכך, אף חלופה אינה מאפשרת הורשה לילדים, לפחות כזו שתאפשר להם גב כלכלי ומנוע לצמיחה עתידית.
הרביעית- בנית עסק מצליח ומניב, אשר ניתן להוריש אותו הלאה לילדים, וכזה שניתן להמשיך לפתח ולהגדיל אותו.
לדוגמא:
עסק להשכרת מכוניות- כמו שלמה סיקסט לדוגמא של שלמה שמלצר ז"ל, אשר הוריש לילדיו.
בנק- כמו בנק הפועלים אשר ירשה שרי אריסון מאביה תד אריסון.
חברות בניה- כפי שסביר שירשו ילדיהם של דמרי ותשובה בבוא העת.
ועוד דוגמאות אחרות…
אני מאחל לכולכם להוריש לצאצאיכם, ירושות מעין אלו, אך גם מי שלא יצליח עדין יכול להשאיר עסק טוב לילדיו אם יפעל בצורה נכונה, יעבוד בצורה סיזיפית ומתודית.
אילו כל עצמאי, ישכיל לשים מטרה לנגד עיניו כגון: רכישה של נכס כל כמה שנים, הרי שלקראת גיל הפנסיה, יהיו באמתחתו מספר נכסים המניבים שכירות, טוב יהיה , אם כל אותם עצמאים, עוסקים זעירים, עוסקים מורשים וכל אלו המתגאים לקרוא לעצמם שולמנים בגאווה לא ברורה, ישכילו להשקיע היום בכדי להבטיח את עתידם, אזי תוסר דאגה כבדה מליבם.
ואיך זה מהווה תעודת ביטוח לטווח הקצר?
עם כל האופטימיות שבי, החיים אינם צפויים, ייתכן מצב כי גם יתרחשו אסונות בדרך, היה ואותו עצמאי השכיל לאסוף נכסים במהלך חייו, וחלקם אף ממושכנים לטובת הבנק עקב הלוואות המשכנתא, הרי ביום בו יחזיר את נשמתו לבורא, ביטוח החיים יכסה את יתרת המשכנתא ויורשיו יירשו נכסים שלמים נקיים ממשכנתא, המניבים עבורם תזרים מזומנים מהשכירות.
הבטחתי לחזור לבעלת הסטודיו לפילאטיס- בעוד עו"ד ורו"ח יכולים למשוך קצת מעבר לגיל הפנסיה אם יבחרו, כל העוסקים בתרבות הגוף לדוגמא, אכן יהיו בריאים וכשירים גם בגילאים מתקדמים, אך גם לגוף יש תאריך תפוגה ומגבלות הגיל, בשלב מתקדם בחיינו הגוף לא תמיד קשוב לרצונותינו ולעיתים גם השחיקה הביולוגית תעשה זאת שלה, מה יעשו אלו אם לא השכילו לצבור נכסים(עסק) לעתידם? עד איזה גיל יאלצו לעבוד?
או שאלה חשובה יותר? עד איזה גיל ימשיכו לשלם להם כדי שיאמנו? לעו"ד ורו"ח משלמים על ניסיון, למדריכי ספורט/כושר/פילאטיס משלמים על ביצועים ואנרגיות.
בניית עסק מתחילה מהחלטה-
כמו כל דבר בחיים, כל תוצאה ראשיתה בהחלטה, ההחלטה להציב מטרות ולהגיע אליהן. השלב הבא הוא העשיה, לרבים קשה לצאת לעשיה, שכן חסר להם גוף הידע וההבנה הדרושים לשם כך, בכדי להעביר את ההבנה והעשיה, ע"י בניית תהליך לימודי המבוסס על עסקאות אמת כדוגמאות לימוד ותרגול יחד עם משימות ממוקדות לרכישת מיומנויות הדרושות לכם כמשקיעים בתחילת דרככם בניתי את תהליך הכשרת המשקיעים שלי, השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם.
מחשבה 1 על “מהי המורשת הפיננסית שתשאירו לילדכם?”