מה הפוקוס שלנו?
יש לי שאלה: מה יקרה אם נפסיק לחשוב כל הזמן על עצמנו?
בעולם של אינסטגרם וטיקטוק, שם רוב העיסוק הוא בעצמי, בכמות הלייקים והשיתופים שאנו מקבלים, זה אולי בסדר.
אבל יש תחומים בחיים, שהעיסוק בעצמי, למעשה פוגע בנו.
למשל, מה אם היינו חושבים – לא רק על עצמנו, אלא גם על הנכדים שלנו?
ואני לא מדבר כאן על לקפוץ ל"שילב" או "טויס אר אס" כדי לקנות מתנה.
מה היינו עושים אם באמת זו הייתה המשימה שלנו, לוודא שלנכדים שלנו יש נקודת פתיחה טובה יותר משמעותית מזו שהייתה לנו?
באיזה לוחות זמנים אנחנו חושבים?
כולם חושבים על מחר, שבוע הבא, חודש הבא, אולי על השנה הקרובה.
אבל מה לגבי 5, 10 או 20 שנה קדימה?
ומה על העתיד של ילדנו ונכדנו, כשאנחנו כבר לא נהיה פה?
מה המטרה של כסף?
לפני כמה שנים, ראיתי הרצאה מעניינת, שבה המרצה דיבר על ההבדל בין עניים, מעמד ביניים ועשירים.
עניים, רוצים להרוויח מספיק כדי לשרוד ולשלם את החשבונות.
מעמד ביניים, הם אותם אנשים שרוצים להרוויח מספיק כדי לקנות דברים שהם אוהבים, לבזבז, לבלות.
עשירים? הם רוצים להרוויח מספיק כדי שהכסף שלהם יעשה כסף.
מה קורה כשאנחנו חושבים כך?
את החשיבה לטווח ארוך ולטובת הנכדים שלנו, עם תפיסת עולם של "כסף צריך לייצר עוד כסף", אני מסכם בצורה אחת: אוטונומיה.
זה אומר לוודא שיש לכל אחד מבני המשפחה את היכולת לחיות את חייו כרצונו. זה אומר שלא צריכים לעבוד בעבודה שלא אוהבים, רק כי צריכים להתפרנס.
אבל כמו שאתם יושבים מתחת לעץ ונהנים מהצל שלו, כי מישהו לפני 20 שנה טרח לשתול אותו, זה אותו הדבר עם נכסים.
כדי שהילדים והנכדים שלכם יהנו מנכסים – אתם צריכים להתחיל לחסוך באמצעות השקעה בנכסים.
למה בעצם צריך אוטונומיה?
אחד היתרונות הגדולים של 'האוטונומיה' הוא שהוא חוסך לכם הרבה מאבקים בסיסים שקיימים אצל רוב המכרים שלכם.
המאבק לחסוך כסף
המאבק לגמור את החודש
המאבק להצליח ולשלם על כל החוגים
המאבק ליהנות מהחיים
המאבק של הימנעות מחיים שבהם מתגלגלים מהלוואה להלוואה
האוטונומיה משחררת אתכם מהמאבקים הללו ולכן יש לכם הרבה יותר אנרגיה פנויה לחיות טוב, כי האוטונומיה הזו מאפשרת לכם זאת.
צבירה של נכסים, העולים בערכם, המייצרים עבורכם תזרים מזומנים חודשי, לאט לאט מגדילים את האוטונומיה שלכם. הנכסים שתרכשו היום, הם היסודות עליהם האוטונומיה שלכם תעמוד, ולא רק שלכם אלא תעבור בתורה לילדים ולנכדים שלכם.
הנכסים שייצרו עבורכם תזרים מזומנים חודשי, הם אלו שבעתיד ייצרו הכנסות ותזרים לילדים ולנכדים שלכם, כשאתם חושבים על האוטונומיה שלכם, אתם למעשה קונים אוטונומיה לאלו שבאים אחריכם.
ואם הפוקוס שלנו הוא לא "אנחנו" אלא הנכדים שלנו, אז אנו כבר לא חושבים על נכס אחד להשקעה, ואנו אפילו לא מבזבזים זמן חשיבה על שני נכסים להשקעה.
אנו מתחילים לחשוב על מושגים של לפחות 13 נכסים להשקעה.
13 נכסים?!
"סליחה, אלחנן, כתבת בטעות 13 נכסים."
לא, זו לא טעות.
"אבל בקושי יש לי דירה אחת. ולמה 13? למה לא 37 או 58 דירות? אם כבר מגזימים, בוא נלך על הסוף…"
אז אני לא מדבר על 13 דירות, שימו לב שכתבתי את המילה 'לפחות', לכן אני מצפה מכם ליותר מ- 13 דירות, בעצם אתם צריכים לצפות מעצמכם ליותר מ- 13 דירות.
למה חשוב לצבור לפחות 13 דירות?
אה, זה חשבון פשוט, כי אם אתם מתכננים להקים משפחה בהרכב ממוצע, סביר שיהיו לכם 3 ילדים, וכל ילד בתורו יקים משפחה עם 3 ילדים אנחנו מדברים על 13 דירות:
דירה לכם
3 דירות להשקעה שיהיו לכל ילד בהמשך
דירה לכל נכד (סה"כ 9 נכדים), לפי החשבון שלי זה מינימום 13 דירות.
ההורים המשקיעים צריכים לדאוג לכל הפחות ל- 13 נכסים להשקעה בחייהם בכדי לדאוג גם לאוטונומיה של נכדיהם.
נכון, 13 נשמע כמו מספר גדול ומספר מוגזם, לראייתי זהו מספר צנוע, ויותר חשוב מזה הוא בר השגה. אבל הנה הסוד: מי שמתייאש למשמע המספר הזה, כנראה קורא את המאמר הלא נכון.
אך מי שמבין שאוטונומיה היא ברת השגה, והיא לא מתרחשת ביום אחד וגם לא בשנה אחת, אלא היא מתרחשת עם הזמן ותוך כדי התמדה.
אוטונומיה דורשת משהו שלכם (אולי) יש ולאנשים אחרים אין:
- התמדה
- משמעת
- עמידה בפיתויים
- ביצוע
- למידה
- צבירת נכסים
- יצירת תזרים מזומנים
כמובן, יותר נוח להיות כמו כולם, לקטר, להפריש כסף לפנסיה ואז לשמוע שמאריכים עוד את גיל הפרישה ומעלים את המס. לשלם ביטוח לאומי, ואז לשמוע שיש שם גרעון והפוליטיקאים משחקים עם חסכונות העתיד שלנו.
ואפשר גם לחשוב אחרת, ולשאול את עצמנו: מה אנחנו מאחלים לילדים שלנו? לנכדים שלנו?
נכון, לנו קשה, אבל אם אנחנו נעשה מעשה ונייצר אוטונומיה, להם לא יהיה קשה. וזו מטרה ששווה להילחם עליה, לא?
אז, אם הסכמנו שזו בהחלט מטרה ששווה להלחם עליה, למה שלא נתחיל ללמוד כיתד מתחילים להגשים אותה?
הצעד הראשון שלכם יכול להיות בתהליך הכשרת המשקיעות והמשקיעים שלי.
