אני זוכר כאשר הייתי ילד, לקחו אותי הוריי לדולפינריום שהיה בזמנו אחת האטרקציות הגדולות בתל אביב, המופע המרכזי היה ההופעה של הדולפינים וכלבי הים. חיות מאוד חביבות ואינטיליגנטיות, חיות אשר נתפסו בעודן שוחות חופשיות בים/אוקיינוס, הובאו לברכות וכלובים, שם עברו תהליך אילוף מאסיבי והכל בכדי לבדר אותנו הילדים הצופים.
מכל ההופעה הזו, זכורה לי בעיקר התמונה, בו כלב הים היה מבצע תרגיל כגון: גלגול, קפיצה, או הקפצת כדור על האף, הוא היה מקבל כפרס דג עבור הביצוע.
לא לחינם התחלתי את הרשומה הזו, בזכרון מהדולפינריום, כי זהו משל למה שקורה כיום להרבה שכירים. רוב השכירים היום מתנהגים כמו כלבי ים, עבור ביצוע טוב ועמידה ביעדים בעבודה זורקים להם דג לתוך הפה. טוב, לא דג תרתי משמע, אבל זורקים להם איזה פרס קטן, כדי שיהיו מרוצים וימשיכו לביצוע הבא בצורה טובה.
במקום עבודתי הנוכחי, נהוג לתגמל עובדים על סמך עמידה ביעדים מסויימים בצורה של בונוס, רוב האנשים סביבי, עובדים ימים כלילות בכדי לקבל את אותו הבונוס הנכסף בסוף הרבעון. עובדים מעבר לשעות העבודה, ממשיכים לעבוד בבית וכל זאת בשביל לקבל את הדג בסוף הרבעון.
במקום עבודה אחר בו חבריי עובדים, רובם נוהגים לעבוד שעות נוספות מרובות, שכר הבסיס נמוך, אבל אין להם הגבלה בשעות הנוספות. מכאן שהמציאות העגומה היא שרובם עובדים שעות נוספות כמעט כל יום, מגיעים לביתם בשעות 19:00-20:00 כדרך קבע….והם עוד אומרים תודה לבוס, עם קבלת תלוש המשכורת (הדג שלהם!!!).
עד לפני כמה חודשים עבדתי בתפקיד טוב ומבוקש אשר תיגמל אותי במשכורת גבוהה ומושכת הייתי ממוקם בעשירונים 9 ו- 10 מבחינת דרוג השכר שלי וכל זאת היה בעבודתי הראשונה ישר לאחר התואר והשנים שהקדשתי לאוניברסיטה. לאחר כמה חודשי עבודה אמרתי תודה והגשתי את התפטרותי!
התפטרות זו זכתה להרמות גבה ופליאה מקרב חברי ומכריי, כיצד אני מסוגל לוותר על תנאים סוציאלים ומשכורת כל כך גבוהה בימי משבר אלו?
החישוב שלי היה מאוד פשוט: אני בחרתי לא להיות כלב ים המקבל דגים בגלל ביצועיו, הייתי מקבל דגים יפים ושמנמנים (תנאים ושכר גבוהה) אבל בתמורה לכך לא ראיתי את ילדי כלל בתקופה זו למעט כמה דק' לפני שנת הלילה שלהם (וזאת בתנאי שהייתי חוזר בזמן) וסופי שבוע. אני החלטתי שאני לא עושה ביצועים עבור דגים!!!
אני עושה ביצועים והפרס שלי יהיה משפחתי וזמני הפנוי.
נכון, אני עדין שכיר, נכוןמלזמן כתיבת שורות אלו, אך אני שכיר מבחירה, בחרתי עבודה מסויימת התואמת את הזמן שאני מוכן להקדיש בעבורה, והבונוסים ממש לא מעניינים ו/או מדרבנים אותי (לא רוצה דגים!).
כאשר התחלתי לעבוד בעבודה זו, ראש הצוות אשר ערך לי חפיפה והיכרות נתן לי את הנאום הרגיל שאנשים מלמעלה אוהבים להעביר לאנשים מלמטה. הוא אמר לי:
"זכור, לכל אחד יש תחליף"!
אני זוכר שלא היססתי פעמיים ועניתי לו:
"ידידי, היה סמוך ובטוח, שלי אין תחליף! אני יחיד במינו.
מי שכן יש לו תחליף, ואני זה שאחליט מתי אני אחליף אותו, הוא הבוס שלי!
ברגע שלא ימצא חן בעיני, אתפטר ואחליף אותו בבוס אחר"!!!
אני זוכר כי הוא עמד מולי, הביט בי, ספק מבין, ספק בהלם, האם אני צוחק ומתלוצץ או שמא אני סרקאסטי. האירוניה היא, שהייתי רציני לחלוטין, הוא פשוט היה רחוק שנות אור מההבנה של דבריי.
ואתם…..? עד מתי אתם תעשו גלגולים, קפיצות ותקפיצו כדורים על אפכם רק בשביל כמה דגים?
לא כדאי ללכת ולדוג דגים בשביל זה……? זה הרבה יותר כיף והדגים יותר טעימים.
10 מחשבות על “או שאתם כלבי ים או של- 'בוס' יש תחליף”
ברמת העיקרון אתה צודק, אך יכולת להרשות לעצמך לנהוג כך רק מפני שכבר יש לך הכנסה פאסיבית רצינית, אנשים בתחילת דרכם לא יכולים להרשות לעצמם לנהוג כמוך.
שלום סופרמן,
לא רק ברמת העיקרון כי אם גם ברמה המעשית.
אני מזכיר לך שמהות האתר הזה, היא לספק לאנשים גם מידע אבל בעיקר מוטיבציה, ליצור עבורם עתיד פיננסי טוב יותר ע"י ביצוע השקעות והכנסות פאסיביות.
אני מתאר את האפשרויות שהכנסות מסוג זה מייצרות עבורנו, כיצד במספר שנים מועט ניתן לשחרר את עול ורסן המעסיקים שלנו מעלינו.
אם אני הצלחתי ואני לא אדם מיוחד, אני חושב שגם האדם הסביר והממוצע יכול לעשות זאת ואף בהצלחה גדולה יותר.
האם היית יכול להרשות לעצמך את ההתפטרות לפני שהייתה לך ההכנסה הפאסיבית מדירות שאתה משכיר?
האם היה לך אומץ לענות לראש הצוות החדש שלך כפי שענית לו אלמלא ידעת שגם אם יחליט לוותר על שירותיך תסתדר טוב מאוד גם בלעדיו?
אין ספק שהכנסה פאסיבית הופכת אותנו לחופשיים יותר ומאפשרת לנו לבחור כמה שעות לעבוד ביום ובאיזה שעות לעבוד ובאיזה לא ואף להחליט לקחת הפסקות של מספר חודשים מעבודה אם בא לנו, אבל הלוקסוס הזה מגיע רק אחרי שיש הכנסה פאסיבית משמעותית, לא לפני.
שלום סופרמן,
בתשובה לשאלותיך, כן אם הייתי רוצה הייתי מתפטר ואף עשיתי זאת, אני חושב שזו יותר דרך חיים, אבל זו דרך חיים המתאימה לי אישית ואני לא ממליץ לאחרים לנהוג בה. אני חושב שחשוב לכל אדם באשר הוא לדעת בדיוק כמה הוא שווה ולאן הוא יכול להגיע וחשוב שזה יהיה מיושר עם מציאות החיים. אבל אני חוזר ואומר איני ממליץ לאחרים לנהוג כך, כי זה עניין של אופי.
את התשובות לאיש הצוות הזה, הייתי עונה בכל מצב, הוא לא היחיד שהזכיר לי כי לכל אחד יש תחליף, למזלי אני למדתי להעריך עצמי מוקדם מאוד ולא להיכנע לשכנועים הללו של המעסיקים שלנו, רוצים להחליף שיחליפו, אני לא בעל תחליף, לפחות לא בעיני, כל השאר אינו ממש משנה.
לגבי ענייני ההכנסה הפאסיבית אני מסכים, ואני חוזר ואומר שזו בדיוק מטרת האתר, שאנשים ילמדו שיש דרכים אחרות, שילמדו וירכשו מוטיבציה להגיע רחוק יותר ולהחזיר את חופש הבחירה לידיהם.
סופרמן צודק: מגיל 18 ובמשך כעשר שנים ניסיתי להתקבל ל"עבודה". *אם* קיבלו אותי בהכרח התפוטרתי אחרי חודש אחד לכל היותר.
השיא הראשון היה שלושה חודשים, ואח"כ חודשיים, ובעבודה הרצינית האחרונה שיבעה חודשים (נס שיפורט בזמן אחר).
מתוך עשר שנים עבדתי במצטבר כשנה וחצי.
כל משכורת שקיבלתי התחרזה עם מינימום (4,200 הוא סכום שאני מכיר היטב), ולכן חוץ מהוצאות מיידיות אני לא יכול לקנות השקעה רצינית, כי אני לא מצליח להבין איך אפשר לסדר לעצמי משרה: בסופו של דבר אני נדחה לא משנה בכלל מה אני מנסה.
להתפטר / להתעקש על עקרונות זה מעולה בתאוריה; אבל אם אתה לא יורש סכום רציני / משאבים *וגם* מחונך לידע עיסקי מהקודמים לך, ש*במקרה ממש* הצליחו לפני שהשוק 'נסתם'; אז כתבת לעיל פנטזיה מעולה (וזה עוד ממישהוא ששונא 'לעשות' כי רוצה להתפרנס פאסיבית)
שלום גולדי,
ברוך הבא לאתר.
אני חושב שאתה חייב להבין מדוע אינך מצליח להתמיד בעבודה לאורך זמן.
אני לא מעודד אותך להיות שכיר, אבל אני כן מעודד אותך להתמיד בדברים שאתה עושה בחייך, זכור ההתמדה היא היסוד לכל ההישגים.
אולי לא מתאים לך להיות שכיר, חפש דרכים אחרות, אבל גם כאן אני מדגיש, תתמיד…רק כך תגיע ליעדך.
היה כיף לקרוא!
בהחלט נותן מוטיבציה.
תודה שמח שנהנית