מתגברים על הפחד

אני רוצה לשאול אתכם שאלה היפותטית, נניח והייתם שוחים בים, בחוף מבטחים, אותו חוף שאתם שוחים בו כל חייכם, וכריש היה תוקף אתכם, ותוך כדי התקיפה, הייתם מאבדים יד. כן פשוטו כמשמעו, כריש ניסה לטרוף אתכם, אך יצאתם בזול איבדתם "רק יד", האם בעתיד הייתם נכנסים שוב לים לשחות?

התשובה היא כנראה שלא היתם נכנסים, בעיקר לא אחרי חוויה שכזו, בה איבדתם יד.

לבת'אני המילטון, היו את כל הסיבות לפחד, ב- 2003 היא אכן הותקפה ע"י כריש בזמן שגלשה להנאתה וכל זה קרה בהיותה בת 13, אי אפשר להכיל את גודל הטראומה, אבל תתפלאו, למרות הכל כחודשיים לאחר הפציעה בת'אני כבר היתה במים וחזרה לגלוש. טוב לא רק חזרה לגלוש, אלא אשכרה חזרה להתחרות בגלישה, כ- 3 שנים מאוחר יותר היא הפכה לגולשת גלים מקצוענית.

כמובן שהפיכתה לגולשת מקצועית הוא הישג מרשים ביותר, למרות שכבר בהיותה בת 13 עוד לפני הפציעה, היו שהכריזו כי בת'אני תהיה לאחת הגולשות הבולטות בעולם הגלישה, היה מי שראה את העתיד…

ואיך כל זה קשור  בכלל להשקעות נדל"ן?

הסיבה שבחרתי להתחיל  רשומה זו דווקא מסיפורה של בת'אני היא; שלבת'אני היתה סיבה מעולה לא לחזור לים, היא באמת שילמה מחיר יקר, מחיר שכמעט עלה לה בחייה ולמרות זאת היא התמודדה עם הפחד וחזרה מהר מאוד לגלים.

בשנים בהן אני משקיע בנדל"ן בכלל ובשנים בהן אני מסייע ומייעץ למתעניינים רבים, רק מיעוט מובחר מגיע לכלל השקעה. התרוצים הם רבים מכפי שאני יכול לזכור, אבל בסופו של דבר כולם נובעים מאותו מקור, כולם נובעים מהפחד המקנן בראש המתעניינים.

אחד הדברים הקשים ביותר לטעמי בהשקעות בכלל ובנדל"ן בפרט, הוא שינוי דפוס החשיבה. רובנו גדלים עם חשיבה מאוד מסויימת לכסף, לרוב עם יחס שלילי לכסף ובעיקר במבט עקום כלפי מי שיש לו כסף והרבה.

יש כאן פרדוקס מובנה, בעוד וכולם היו רוצים יותר כסף ולהרוויח יותר כסף, בד"כ אלו שאין להם  מעבירים ביקורת על אלו שיש להם. עם שלל קוסנפירציות של שחיתות ותחמנות, כי פשוט לא עולה על דעתם שניתן לעשות כסף ביושר.

למדתי כי אנשים מונעים מפחדים, לפחד זה טוב, זה מנגנון אבולציוני שמטרתו להגן עלינו ולשמור עלינו מפני סכנה, כעת נשאלת השאלה, איך נקיטת פעולה למען עשיית כסף כגון השקעה, הופכת לפעולה מפחידה?

הצלחתי גם להבין שהפחד קשור, לעוד משהו והוא חוש האחריות. רוב האנשים פוחדים לקבל החלטה משמעותית בכל הנוגע לכסף (כמו השקעה לדוגמא), מאחר והם חוששים לקחת אחריות במידה והחלטתם תתברר כשגויה והם יפסידו כסף. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות על הפסד, לכן הרוב מחליטים עוד מההתחלה פשוט לוותר ולא לקבל החלטה.

הפחד הוא דבר מוזר

בעוד ולבת'אני היה פחד ממשי מהחזרה לים, היא עדין קיבלה החלטה מושכלת לקפוץ למים (תרתי משמע), בת'אני גם ידעה מה המחיר שהיא עלולה לשלם, היא כבר שילמה מקדמה…

כעת נשאלת השאלה, והיא: ממה לעזאזל אתם מפחדים?

הרי בכדי להפסיד בהשקעת נדל"ן פשוטה כמו בדירה, צריך ממש להתאמץ, בניגוד לבת'אני, מי שמשקיע בדירה יכול לשמור על עצמו, מפני הפסד, לבת'אני לא היתה ברירה אלא להאבק בכריש בסביבתו הטבעית.

הפחדן הממוצע, מפחד בעיקר מהפסד כספו, הוא חושש בעיקר מזה שיום אחד הוא יתעורר וכספו פשוט יתאדה.

אז בואו נשבור כמה מוסכמות לא הגיוניות:

1. דירה, לא יכולה יום אחד להתאדות, כך סתם מעצמה, משמע שגם ההשקעה שלכם לא תתאדה. דירה אמנם יכולה לההרס מפגיעת טיל, מבולען או רעידת אדמה, אך בדיוק לצורך כך יש ביטוח.
2. דירה אמנם יכולה לרדת בערכה, אך כל עוד לא ממשתם את הדירה אין להפסד זה ביטוי, פרט לאפקט פסיכולוגי זניחמ (מה גם שאם תשכילו לרכוש אותה בזול, תהיו מוגנים מירידת הערך).
3. גם אם דירה  תרד בערכה, לא קרה כלום, כל עוד אתם משכירים אותה, אין לכך באמת משמעות (ראו סעיף 2).
4. אם רכשתם דירה במינוף, משמע שהקרן שלכם קטנה יותר מערכה, מכאן שגם אם הדירה יורדת בערכה, אתם צריכים לחוות ירידה עד לגובה הקרן כדי להרגיש את ההפסד. נכון יש תשלומי משכנתא, אך אם היא מושכרת, אז הם אמורים להיות משולמים (ראו סעיף 3).
5. ואם לא ישלמו לכם…..
6. ואם יברחו לכם….
7.  ואם יהרסו לכם…
8.  ואם ישברו לכם…
9. התשובה על סעיפים 5-8 (ויש עוד אני בטוח) היא בת'אני, אל תהיו פחדנים, אל תפחדו מהלא נודע, היו בת'אני קפצו למים ורכבו על הגל, תרוצים תמיד יהיו לכם. זיכרו, רוב השוכרים הם נורמטיבים, משכך ההסתברות לחוות את סעיפים 5-8 הם די נמוכים.

כעת כל שנשאר לכם לעשות בכדי להתגבר על הפחד הוא פשוט לרכוש ידע, ואת הידע הזה ניתן לרכוש בהמון דרכים, אחת מהן נמצאת ממש כאן מתחת לאף בתהליך הכשרת המשקיעים שלי.