אחד הנושאים אשר בו לא חסכתי בכתיבה ובפוסטים הוא למעשה נושא הפחד, כתבתי על פחד בהקשרים ובהשפעות השונות שלו עלינו כבני אדם, בעיקר בכל הקשור לביצוע השקעות. דבר מדהים הוא שאנשים שאני מכיר מהצבא לדוגמא ולא היו חוששים בכלל לצאת למארבים ולהתסער מול כדורים שורקים, מקבלים פיק ברכיים כאשר מדובר בהחלטות כספיות.
אני מכיר אפילו מישהו שלמעשה המקצוע שלו זה להיות לוחם, הבחור לוחם בכל רמ"ח אבריו, שירת ביחידות מובחרות ומשרת עד היום במערכת הביטחון ומצוי בשדה הקרב מדי שבוע, הוא לא מפחד להתעמת עם אנשים הנוגעים בטרור וחיים טרור, אבל הוא מפחד להתעסק עם כל מה שקשור בכסף, בנקים והשקעות.
ניסיתי רבות להבין מה למעשה גורם לאנשים לפחד כל כך… ואז ממש לא מזמן בשיחה עם כמה משקיעים (וכאלו שלא) הבנתי שזה עובר להם בירושה.
אם יש משהו יותר גרוע מאשר להוריש לילדנו חובות, זה להוריש להם פחדים!!!
מצאתי, כי אצל רוב אלו אשר רצו להשקיע ולהיות משקיעים כי הם הבינו וידעו שזו הדרך הטובה שיכולה לעזור להם, אך בסוף לא ביצעו את הצעד, דעת ההורים היא זו אשר מנעה מהם לבצע השקעה.
ההורים דאגו להכניס ולעורר בהם פחדים, לא רק בכל הנוגע להתנהלותם עם השקעות, אלא בכלל בכל תחומי החיים. אחד המשקיעים אף אמר לי כי הוא בתור הורה, לא רוצה לראות את ילדיו נופלים… אני מנגד טענתי כי רק לאחר שילדי יפלו ויקומו, הם יגיעו רחוק יותר.
המטרה שלנו כהורים, היא לא למנוע מילדנו ליפול, כי הנפילה והכשלון הם בלתי נמנעים, המטרה שלנו כהורים והיא התבטאות תפקידנו להורות נכונה היא; ללמד את ילדנו, להתמודד עם כשלונות ולהתגבר עליהם. עלינו כהורים ללמד את ילדנו, להתעלות לאחר הכשלון ולא להתקבע בתוכו.
אחת הבעיות החמורות היא, שהורים אשר פוחדים, מורישים את הפחדים שלהם לילדיהם, הם יעטפו זאת בכל מיני סיפורים, בכל מיני הסברים ובתאוריות בכדי להצדיק זאת, לא בגלל שיש להם כוונות זדוניות, אלא בגלל תהליך ההדחקה אשר בו הם שרויים ברוב שלבי חייהם.
לא ביצעתי מחקר אקדמי בנושא וגם אין לי תובנות מרחיקות לכת בנושא. אבל המציאות פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש. רק לפני כמה שבועות, ייעצתי למישהו אשר התעניין בביצוע השקעה, הבנאדם היה מחוייב, הבנאדם היה רציני, הוא טרח ללמוד את התהליך והיה ממש קרוב לחתימת עסקה. אולם, התייעצות אחת יותר מדי עם ההורים, זרקה אותו חזרה כמה ק"מ לאחור.
רבים שואלים אותי, איך להתגבר על הפחד שההורים מורישים לנו?
התשובה שלי פשוטה, גם אני הייתי שבוי לפחדים אשר העבירו לי, אני הצלחתי להתגבר על פחדים אלו רק בגלל דבר אחד והוא: הבנה!
הבנה- היא למעשה מה שיפריד בינכם לבין הפחדים שירשתם מהוריכם.
ההבנה שנסיבות החיים השתנו, תביא אתכם להבנה שגם מעשיכם צריכים להשתנות. הנה כמה דברים שאני מציע לכם להבין, בהבדל בינכם לבין הוריכם.
1. אין דבר כזה קביעות! בתקופה של הורינו, כמעט בכל מקום עבודה היה מקובל לעבור למעמד של קביעות בעבודה.
2. מקומות עבודה איתנים ויציבים- בתקופה של הורינו, היה מקובל כי מפעלים וחברות מחזיקות שנים. היום המציאות שונה, חברות נסגרות ו/או פושטות רגל בצורה יזומה. לעיתים אף אם חברה מצליחה, היא נמכרת הלאה ואז מבצעים תהליכי התיעלות.
3. הערכת העובדים נעלמה- פעם עובדים היו מוערכים, היום העובדים הם רק כלי שרת.
4. ערכים- בעבר אנשים היו מלאי ערכים וגאווה לגבי מקום עבודתם, היום זה לא קיים. ההנהלה אינה מעריכה את העובדים וההיפך העובדים אינם מעריכים אותה ורק נמצאים בעבודה כל עוד הם יכולים, כל עוד משלמים להם משכורת.
5. התקדמות בעבודה על בסיס כישורים- כיום כמעט ואין התקדמות בעבודה על בסיס כישורים. כמאמר המשפט האמריקאי הידוע: It's not what you know, it's who you know משמע- זה לא מה שאתה יודע, אלא זה את מי אתה מכיר (קשרים). זה לא נדיר למצוא אנשים מוכשרים, עובדים מתחת לאנשים אשר מאופיינים במחצית מהיכולות של הכפופים להם.
6. אין פנסיות- ההורים שלנו תמיד היו רגועים בכל הנוגע לפנסיה שלהם, הם ידעו שהיא ממתינה להם בסוף. היום מבנה הפנסיות משתנה, הטייקונים הם בעלי קרנות הפנסיה שלנו ומלווים מהן בצורה של אגח"ים ולא מחזירים אותם (מבצעים תספורות). קרנות הפנסיה שלנו מעיזות להשקיע השקעות כושלות (רכישת קרקעות במזרח ארופה) ומפסידות את כספינו.
לסיכום- המציאות בה אנו חיים ובה חיו הורינו, שונה! כאשר המציאות שונה, הכלים להתמודד עימה אמורים להיות שונים. ההורים שלנו הכשירו אותנו והעניקו לנו כלים להתמודד עם המציאות שהם הכירו. המציאות הזו לא קיימת עוד!!! לכן עשו לעצמכם טובה, הקשיבו להוריכם אך הבינו שהם באים ממציאות שונה. פעלו בצורה הנכונה לכם לא הנכונה להם, כי המציאות שלכם אחרת!!!
אנקדוטה לסיום- פליקס באומגרטנר האוסטרי, שבר לפני שנה וקצת שיא עולמי, הוא קפץ לצניחה חופשית מגובה של 39 ק"מ ואף שבר את שיא המהירות בנפילה חופשית, הוא עבר את מהירות הקול!!! כששאלו את אמו של פליקס מה היא חושבת, היא אמרה שהיא מפחדת, אבל היא גאה בו!
אם אתם הורים, קחו דוגמא ממנה, אם ההורים שלכם עוצרים אתכם, תפנו אותם למקרה של פליקס באומגרטנר.
