כמעט כולנו התחנכנו על הגישה כי עבודה קשה מביאה לתוצאות וטומנת שכר בחובה:
- בביה"ס אם נעבוד (נלמד) קשה, אז נקבל ציונים ופרסים טובים.
- באוניברסיטה אם נעבוד (נלמד) קשה, נקבל ציונים, פרסים ומלגות.
- בעבודה, אם נעבוד קשה, יעריכו אותנו ואולי אפילו נקבל העלאה בשכר.
- כבוד, הרי כולם מכירים את המשפט שבשביל כבוד צריך לעבוד.
המילה עבודה, היא מילה מטעה ומתעתעת, זו מילה המכוונת אל הרוב, הרוב אשר מבין את משמעות המילה במובן הפשוט שלה ופשוט משתעבד לעבודה. הרי לא לחינם המילה עבדות ועבודה חולקות את אותו השורש.
שמתי לב, כי הרוב פשוט מפרשים את העבודה בצורה הלא נכונה, אנשים מקריבים מעצמם לעבודה קשה, בכדי להיות מוערכים ע"י אחרים (הממונים, הבעלים, הבוסים), בכדי להיות מתוגמלים ע"י אחרים (במשכורת, בכסף), ובדרך האבסורד גם נדרכים ע"י אחרים. למעשה העבודה היא כלי ניצול בו אלו המבינים את המושג האמיתי של עבודה קשה, מנצלים את אלו אשר לא מבינים את המושג של עבודה קשה.
בלבלתי אתכם? תכף נפתור את הבלבול.
לרבים מאיתנו יש שאיפה לחיות ברווחה כלכלית מסויימת, חלק רוצים להרוויח טוב בכדי לחיות טוב, חלק רוצים להרוויח הרבה בכדי להרשות לעצמם דברים וחוויות, חלק רוצים להיות עשירים בכדי לא להרגיש מוגבלים פיננסית ואלו שחולמים רחוק בכלל רוצים להיות אולי מולטי מליונרים או אף טייקונים בכדי שכל העולם יפרס לרגליהם.
כל המטרות והשאיפות הללו הן טובות, אולם אם תשימו לב ישנו קו דק ודמיוני החוצה את הקבוצה הזו לשניים לשני תתי קבוצות והן:
הקבוצה הראשונה- אלו שרוצים להרוויח טוב יחד עם אלו שרוצים להרוויח הרבה.
הקבוצה השניה- אלו הרוצים להיות עשירים יחד עם אלו הרוצים להיות מולטי מיליונרים.
בכל הקשור לעבודה, ישנו הבדל מהותי בין שני קבוצות אלו, ההבדל נובע מפירוש המילה עבודה. למרות שישנו הבדל בפירוש המושג בין שתי קבוצות אלו, השקפת העולם תתפלאו היא זהה!
השקפת העולם הזו גורסת כי יש לעבוד קשה, יש לעבוד בחריצות בכדי לקבל את הגמול.
אך מהו הגמול?
עבור הקבוצה הראשונה- הגמול הוא תלוש משכורת ושכר אשר יתאים לשאיפותיהם אשר הם חיים טובים ונוחים וצבירת חוויות.
עבור הקבוצה השניה- הגמול הוא עושר, עושר שלעיתים גבולותיו רחוקים מכפי שניתן לראות (מולטי מיליונרים וטייקונים).
אבל מה מביא להבדל, ההבדל הפיננסי, ההבדל המעמדי וההבדל הכלכלי בין שתי קבוצות אלו, אחרי הכל יש להם השקפת עולם זהה.
התשובה היא פשוטה, שניהם משתמשים בעבודה בצורה אחרת, העבודה הינה כלי, הכלי הזה מטרתו להרוויח כסף, אולם שניהם משתמשים בו בצורה שונה.
בואו נחשוב על פטיש, הפטיש הוא כלי המשמש אותנו לדפוק מסמרים בקורות עץ למען בניה של דברים.
אם אני עובד במספנה הבונה אוניות מעץ (לשם הרומנטיקה והדוגמא): אני כפועל יחיד עם פטיש יחיד יכול לבנות אוניה בשנתיים, שנתיים זה הרבה זמן בכדי לבנות אוניה, בעיקר אם המטרה שלה לשוט אל מעבר לאופק, לגלות ארצות ולהביא אוצרות מעבר לים. אבל זה מה שאני יכול לעשות עם פטיש אחד! זו העבודה שעושים למעשה אלו שרוצים להרוויח טוב ואלו שרוצים להרוויח הרבה.
לעומת זאת, אם אהיה בעל מספנה ויהיו לי אלף פטישים אותם אתן לאלף עובדי מספנה, אני אוכל אולי לבנות 1000 אוניות בשנתיים, מה שאומר שאוכל לבנות בערך 40 אוניות בחודש. משמע כבר בחודש השני יהיו לי 40 אוניות שיפליגו אל מעבר לים בחיפוש אחר ארצות ואוצרות.
ואם הסיפור בלבל אתכם הנה מוסר ההשכל:
שתי הקבוצות עובדות קשה, רק שהעבודה הקשה שלהם שונה.
הקבוצה הראשונה עובדת קשה בכדי שאחרים יתעשרו, הקבוצה השניה עובדת קשה בכדי שהם יתעשרו.
לאיזו קבוצה אתם רוצים להשתייך?
למרבה האירוניה, העובד המחזיק בפטיש, תמיד ישכנע עצמו שיש לו פטיש טוב, פטיש יפה ישכנע עצמו כמה טוב לו עם הפטיש. וזה שמחלק את הפטישים לאלף העובדים שלו….ישכנע אותם גם כן שהוא נדיב, כי הוא נותן להם פטישים טובים פטישים יפים. בסופו של יום, זה עם הפטיש אינו שונה מהמסמר…..שניהם נדפקים.
