לעבור את החומה המפרידה בין 'מעונין להשקיע' ל- 'משקיע'

יש הרבה סיפורי אמת על אנשים אשר היו במצבי קיצון מסויימים, מצבי קיצון אשר הצריכו גיוס של כל הכוחות והתעצומות המנטאליות שיש בהם, בכדי לשרוד את המצב, לרוב סיפורי הגבורה של אלו ששרדו הם אלו המתפרסמים. על אותם גיבורים שניצלו ממצבים בלתי אנושיים בזמן השואה, על פליטים אשר שרדו טבח ורצח עם במדינת עולם שלישי מסויימת, על ניצולים ששרו טביעה של אוניייה ושרדו לבדם תקופות ארוכות בלב ים.

אולם, ישנה תופעה אשר דווקא מופיעה אצל אלו אשר את סיפורם איננו שומעים, אותם אלו שכמעט הגיעו לסוף, כמעט שרדו וממש לפני הרגע הקריטי ויתרו, התייאשו ולמעשה לא שרדו ואינם עמנו היום, אותם אנשים אשר כמעט הגיעו, אבל ויתרו ממש… ממש… כשהסוף והגאולה היה בהישג יד, ולמרות כל המאמצים שהושקעו עד לנקודה זו בסוף מוותרים.

בהיותי מלווה משקיעים (פוטנציאלים) אני נחשף לתופעה זו גם כאשר אנו באים להשקיע בנדל"ן. אנשים מתאמצים, לומדים את התחום, מבצעים עבודת רגליים, בודקים עיסקאות, עובדים עם מתווכים, עושים סקר משכנתאות, בעלי הון עצמי להשקעה.

אפילו ברמת ההבנה אותם אנשים מבינים את מהות העיסקה מבינים את המספרים מסביב למעטפת העיסקה וגם כשהמספרים זועקים: "העיסקה טובה", "כדאי לרכוש", "רווח ותזרים טובים", למרות כל הזעקות הללו מטבלאות האקסל בסוף אותם אנשים עושים סיבוב פרסה ויורדים מרעיון ההשקעה.

שוב פעם בנקודה הקריטית, הפחד הכריע אותם! בעצם….הפחד לא הכריע אותם הם פשוט נכנעו לו!

אני מכיר את הפחדים ואתההתלבטויות לפני העיסקה הראשונה, הייתי שם, אף משקיע אינו חסים מהפחדים הללו של העיסקה הראשונה (ומי שאומר אחרת הוא שרלטן), אבל האמונה בעצמנו, האמונה בנכונות הדרך, האמונה במספרים שאינם משקרים אלו הם האינדיקציות שלנו לקפוץ למים, לקחת את העט ולחתום על העיסקה הראשונה.

היו מודעים לפחד, אל תכנעו אליו והכי חשוב אל תכנעו לפחדיהם של האחרים.

המציאות היא פשוטה- נדל"ן מניב, מניב כסף.