זהו משל על שני אחים תאומים, האחד 'גורו נדלן' והשני 'שכיר', הם למעשה תאומים זהים, נולדו באותה שעה, אותו יום, אותה שנה, לאותם זוג הורים. גדלו בבית זהה והתחנכו בצורה זהה, כל נתוני הפתיחה שלהם היו זהים ללא שום יתרון ולו הקטן ביותר עבור מי מהם.
יש משפט שאומר: שכל אחד נולד לעולם עם נתונים מסויימים, מי יותר ומי פחות, אבל זה ממש לא משנה עם אילו נתוני בסיס נולדתם, חשוב מה אתם עושים עמם ולאן אתם מגיעים.
נחזור למשל….
האחים, גדלו יחדיו, סיימו תיכון, שרתו בצבא כלוחמים, טיילו וטעמו את העולם ובשובם ארצה פנו ללימודי מדעים באחד מהמוסדות להשכלה גבוהה. בנקודה מסויימת במהלך הלימודים האוניברסיטאים שלהם, נחשפו התאומים לצורת מחשבה שונה ולאופי התנהגות פיננסי אשר לא הכירו לפני כן.
האחד- 'גורו נדלן' הוקסם מצורת מחשבה זו ונשבה בה. החל ללמוד ולנסות להפנים אותה. הוא גם ניסה להבין כיצד ניתן לתרגם צורת מחשבה זו לדרך פעולה ממשית.
האחר- 'שכיר', זלזל בה, צורת המחשבה הזו לא היתה יותר מאשר עוד אופנה ניו-אייג'ית ברת חלוף עבורו. הוא אפילו לא ניסה להבינה אלא בחר לבטלה בזלזול.
'גורו נדלן', לא ידע לאן הדרך תוביל אותו, הוא היה מלא חששות ופחדים, אך החליט בכל אופן להעיז, לנסות וכן לעיתים לקחת סיכון מסויים למרות החששות שהתלוו לתהליך.
'שכיר', השקיע בלימודיו, והחל בטיפוח קריירה בתחום לימודיו. הוא היה טוב, התקדם והשקיע בעבודתו. הוא ידע בדיוק לאן פניו מועדות, היה לו טוב, הבטחון במקום עבודתו עשה לו טוב, והוא הרגיש נוחות וחוסר דאגה. המשכורת נכנסה בכל חודש כמו שעון שוויצרי, הוא קיבל תנאים סוציאלים וטיפח משפחה. הוא עבד והיתה לו תוכנית פנסיה טובה, אשר תמתין לו ביום בו הוא יגיע לגיל הפרישה.
'גורו נדלן', גם פנה לעבודה בדומה לאחיו 'שכיר', אבל הוא הבין כי מהעבודה כנראה ולא תבוא הישוע. הוא הבין כי מעבודה אי אפשר לחיות טוב לעת זקנה, שלא לומר לחיות ברווחה כלכלית. ועם כל חששותיו החליט כי במקביל לעבודתו, הוא יעשה מעשה למען עצמו. הוא הבין כי מעצם היותו שכיר, המרוויח הגדול הוא מעסיקו. 'נדלניסט בדרכים' החליט למרות כל הפחדים ובניגוד לכל חינוך שקיבל, לקחת את עתידו הפיננסי בידיו. הוא החל להשקיע את מעט כספו אשר חסך, כאשר לא היה לו מספיק כסף הוא דאג ללות כסף בצורה שההחזר יהיה נמוך מרווחי השקעותיו.
'שכיר' האמין בדרכו, הוא נהג לחסוך כל חודש קצת בכדי שיוכל להתקדם בחייו, לצאת לחופשות מפנקות עם משפחתו, לטייל בחו"ל, חוגים לילדים, לשדרג את הרכב מדי כמה שנים, לרכוש בית מגורים גדול יותר..מה רע? היה לו אחלה….היה לו טוב.
'גורו נדלן', המשיך לעבוד בעבודתו וגם פיתח קריירה בתחומו, אולם במקביל הוא הבין, כי ההשקעות הן הדרך האמיתית לחירות כלכלית. במקביל לטיפוח הקריירה 'גורו נדלן' הבין כי יום יבוא ולא ניתן יהיה לסמוך על המשכורת, לא ניתן יהיה לסמוך על הממשלה, לא ניתן יהיה לסמוך על המדינה אשר תדאג לו ביום מן הימים כאשר יגיע לגיל הפרישה.
'גורו נדלן' הבין, כי במציאות הדינאמית, בה הטכנולוגיה תופסת מקום מרכזי בחיינו, בה מכונות משוכללות עושות עבודה יעיל ומדוייקת פי אלפי מונים מידיים אנושיות, יש לדאוג ולהיות מוכן לגרוע מכל. הוא גם הבין כי לא ניתן להתחיל את החיים ולהנות מהם לאחר גיל הפרישה, כי פשוט זה גיל מבוגר מדי, הגוף לא אותו גוף והבריאות אינה אותה הבריאות.
בעוד ו- 'שכיר' עובד קשה בכדי לצבור את מלוא זכויותיו לגיל הפרישה, בכדי לעבוד בכדי לשלם עבור תחביביו, חינוך ילדיו והכי חשוב בכדי לרצות את מעסיקיו ולדאוג לרווחיות התאגיד בעבורו הוא עובד. 'גורו נדלן' הבין כי עליו לסמוך ידיו על השקעותיו, על בנית כר כלכלי ופיננסי אשר יאפשר לו להיות עצמאי ללא תלות בממשלה ובמדינה. הוא החליט כי כספי הפנסיה יהיו כתוספת לדמי הפרישה האמיתיים והעיקריים שלו, ההכנסות מהשקעותיו. הוא החליט לבנות מערך השקעות כזה שיאפשר לו לפרוש מוקדם יותר מגיל הפרישה המקובל באם יבחר בכך.
'גורו נדלן', בחר דרך פחות נוחה, קצת יותר מסוכנת לעיתים, אבל אם ינהג בזהירות ובבטחה ולא יהיה יהיר ו/או פזיז, הוא יאפשר לעצמו לא רק לפרוש מוקדם יותר, אלא יאפשר לעצמו להיות עצמאי וללא תלות בגחמותיהם של אלו המחליטים על כספי הפנסיה שלו. 'נדלניסט בדרכים' יוכל להנות לא רק מכספי הפנסיה אלא גם מכספי הפנסיה בנוסף לרווחיו מההשקעות אותן ביצע לכל אורך השנים.
ואם במקרה המשל והנמשל הזכירו לכם את משל הנמלה והצרצר…צדקתם, רשומה זו היא בדיוק פארפראזה על המשל הזה. כעת הכדור הידים שלכם, מה תבחרו להיות?
הצרצר או הנמלה?
'שכיר' או 'גורו נדלן'?
קבלו את ההחלטה והיו שלמים עמה, יהיה מיותר ומכאיב להתחרט מאוחר יותר….
