העסקה הכי משמעותית בחיים שלי
אם היו שואלים אותי מה העסקה הכי טובה שעשיתי בחיים, סביר שהיו מצפים שאספר על דירה שקניתי בזול ומכרתי ביוקר, על תשואה חלומית או על השקעה שהכפילה את עצמה.
אבל האמת?
העסקה הכי טובה שעשיתי אי פעם, זו שתניב לי את הרווח הכי גדול היא העסקה שעשיתי עם הילדים שלי.
ובמובן העמוק ביותר, גם להם זו תהיה העסקה הכי טובה שיעשו בחייהם.
מה הופך את זה לכל כך מיוחד?
הרי מדובר בעסקה יוצאת דופן: לא רק ששני הצדדים לא מפסידים, אלא ששני הצדדים מרוויחים ובגדול.
ולמי שתוהה וחושב שזה לא ייתכן כי החיים הם משחק סכום אפס, כשאחד מרוויח מישהו חייב להפסיד, אז הוא מפספס משהו בעסקה הזו כולם מרוויחים,
זה לא חלום זה פשוט להבין שהחיים, ובטח חינוך פיננסי, לא חייבים להיות משחק סכום אפס.
אני מאמין באמונה שלמה שהאחריות שלי כהורה היא לא רק לחנך לנימוסים, לערכים, ללימודים ולתרבות. אלא גם לחנך פיננסית.
כי חינוך הוא חינוך, בכל היבט.
ומי שמתעלם מהחינוך הכלכלי, מי שמדחיק או מדלג עליו, פוגע לא רק בילדים שלו אלא גם בעצמו.
כי הוא ימצא את עצמו ממשיך לתמוך בהם גם בגילאים שבהם הם כבר אמורים לתמוך בעצמם.
וכאן אני רוצה לשתף אתכם על תהליך שאני עובר עם כל ילדיי, תהליך שמתחיל בגיל 10-11, ומסתיים ברכישת דירה להשקעה כשהם בני 18.
כן, בגיל 21 אחרי הצבא שבו אחרים יתלבטו אם לטוס לדרום אמריקה או להירשם ללימודים הם כבר יחזיקו בנכס שייצר להם הכנסה פסיבית.
איך זה עובד?
אני יושב איתם בגיל צעיר מאוד ואומר להם את זה בפשטות:
המשימה שלכם היא להגיע לגיל 18 עם דירה להשקעה.
ברור לי שזה נשמע גרנדיוזי ואפילו מופרך, ולכן אני מפרק להם את זה למשימות קטנות.
אני קובע יעד מוחשי: להגיע לגיל 18 עם מינימום 100,000 ש"ח הון עצמי.
זה הסטנדרט. זה הקו התחתון.
ומי שמגיע אליו, אני כהורה מתחייב להכפיל את הסכום.
אם הם חוסכים 150,000 ש"ח אני מוסיף להם עוד150,000 ש"ח כי הסכם זה הסכם ומילה זו מילה.
יוצא שיש לנו 300,000 שקלים, שזה בדיוק 25% מדירה בשווי של 1,200,000 שקלים.
יתר הסכום- משכנתה.
והשכירות?
היא מממנת את תשלומי הריבית, ואם צריך הם משלימים מהמשכורת הצבאית את הקרן.
בצורה הזו, נבנית מחויבות עמוקה לשני הצדדים.
לילדים– הם צריכים לעמוד ביעד שלהם, ואני צריך להיות מסוגל לעמוד בהתחייבות שלי כהורה. זה דורש מהם לחשוב, לחסוך, לעבוד, ליזום.
להורים– זה דורש ממני לשמור על יציבות פיננסית, להישאר משקיע ופרודוקטיבי, כדי שאוכל באמת להעמיד להם את הסכום ביום פקודה.
אז איך הם עושים את זה בפועל?
הם פותחים עסק.
הבת הבכורה שלי התחילה בגיל 12 עם אפייה וקונדיטוריה. היא לא רק מכרה עוגות, היא גם עשתה הפעלות לבת מצוות, הפעלות אפיה לימי הולדת 6 שנים של עשייה רציפה, חיסכון והתמדה מביאים אותה ליעד, היא בת 18 עוד כמה חודשים ואנו כבר מתחילים לחפש דירות.
הבן האמצעי שלי פתח עסק לשטיפת רכבים כבר בגיל 10, בהמשך ובמקביל גילה עניין בספרות והתחיל ללמוד לבד ביוטיוב, כאשר הוא מתאמן על הראש של עבדכם הנאמן.
היום הוא כבר מספר ילדים ונערים בגילו, ואפילו מספר בהפסקות בבית הספר, ממש כך הוא מספר בשירותים בביה"ס והנערים עומדים בהפסקה וממתינים לתורם.
כל שקל מהשטיפת רכבים והספרות נכנס לקופת החיסכון שלו.
הבן הצעיר שלי חוגג השנה 11, ואנחנו בדיוק בשלב שבו אנחנו חושבים יחד על רעיונות לעסק שהוא יוכל להקים.
אם יש לכם רעיון, אני אשמח לשמוע.
אבל מה שחשוב באמת הוא לא רק הכסף, זו הדרך.
מה שהם לומדים בתהליך הזה הוא הרבה מעבר ליכולת לחסוך.
- הם לומדים לחשוב על כסף.
- הם מבינים ערך, זמן, מאמץ.
- הם מפתחים רעיונות, משקיעים, מתכננים, חוסכים.
- הם מבינים שהשקעה היא תוצאה של החלטה, לא של מזל.
וכשיגיעו לגיל 21, עם דירה להשקעה שרשומה על שמם, הם כבר יובילו בהרבה על רוב בני גילם.
לא רק בנכסים, אלא בתפיסה, בהרגלים והכי חשוב באמונה שלהם בעצמם.
אז בפעם הבאה שמישהו ישאל אותי על ההשקעה הכי משתלמת שעשיתי, אני אדבר על הילדים שלי.
כי זו לא רק עסקה כלכלית.
זו עסקה של אמון, של מחויבות, של עתיד.
ועכשיו אני שואל אתכם:
איזו עסקה אתם עשיתם עם הילדים שלכם?
ושלא תטעו, הבת שלי בגיל 16 כבר נכחה בתהליך הכשרת המשקיעים שלי כדי שתלמד כיצד משקיעים בנדל"ן, ואם אתם שואלים את עצמכם, אז לא היא ל עשתה זאת בחינם, כי הבינה שעל השכלה פיננסית משלמים ושלמה מחיר מלא (שאבא שם לה מבלי שתדע בהשקעה אחרת).
